<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ע"ב</h1>
<h2>דף כז.</h2>
והמצוה הע"ב היא שהזהיר הלויים מהתעסק בדבר מן העבודות המיוחדות לכהנים והכהנים גם כן מהתעסק בדבר מהעבודות המיוחדות ללויים. וזה כי שתי אלו המשפחות כלומר הכהנים והלויים לכל משפחה מהן עבודה מיוחדת לה במקדש ובאה האזהרה ממנו יתעלה לשניהם יחד שלא לעבוד אחד מהם בעבודת האחר אלא כל כת מהם במה שנצטוותה כמו שאמר (ס"פ במדבר) איש איש על עבודתו ואל משאו. והלאו שבא בהם הוא אמרו בלויים (קרח י"ח ג') אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו ואחרי כן שב ודבר אל הכהנים ואמר ולא ימותו גם הם גם אתם. רוצה בזה שאתם גם כן כמוהם כי כמו שהזהרתים מעשות עבודתכם והוא כלי המקדש והמזבח כן אתם מוזהרים מעשות עבודתם. ולשון ספרי אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו אזהרה ולא ימותו עונש אין לי אלא לויים שענושים ומוזהרים על עבודת הכהנים כהנים על עבודת הלויים מניין תלמוד לומר גם הם מעבודה לחברתה מניין תלמוד לומר גם אתם וכבר בקש רבי יהושע בן חנניה לסייע את רבי יוחנן בן גדגודה בהגפת דלתות אמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. הנה כבר התבאר לך כי כל לוי שיעבוד במקדש זולת עבודתו המיוחדת לו חייב מיתה בידי שמים. וכן הכהנים לא יתעסקו בעבודת הלויים אבל אם עברו אינם במיתה אלא במלקות. ובמכילתא (ספ"ז בילקוט ובמדרש הגדול) אל כלי הקדש ואל המזבח לא יגשו יכול אם נגעו יהיו חייבין תלמוד לומר אך משום עבודה הם חייבין ולא משום נגיעה אין לי אלא הלויים על ידי הכהנים כהנים על ידי הלויים מניין תלמוד לומר גם אתם. ושם אמרו הלויים על ידי הכהנים במיתה ואין הכהנים על של הלוים אלא בלא תעשה. בכתוב ובד"ח וס' הבתים וקצת נוס' ערביים יקרבו.
